המכות, שהן הנושא העיקרי בפרשה, הן בעיני חלק מהמדרשים והפרשנים סמל להתדרדרות המוסרית של החברה. מיד בהתחלה המדרש אומר שהיו מצרים, שכשראו את בני ישראל שותים מים בזמן מכת הדם, שתו יחד איתם מכוסם. לעומתם, היו כאלה בבני ישראל שכשראו את המצרים שותים דם, גם הם עשו כך.

היו מצרים, אשר גם בחברה שנשלטה ע"י דיקטטור מושחת, הבחינו במים של חיים ואמת, והיו אלו מבני ישראל שהיו כל כך שקועים בתרבות השלטת, שהמשיכו לחבקה אפילו כשהפכה אלימה ומושחתת.

המצרים הנ"ל כללו את המילדות (חז"ל חלוקים בדעתם האם המילדות היו מצריות או עבריות), בת פרעה ויועציו הקרובים ביותר. המילדות, שהביאו חיים לעולם, כבדו את אלהים, מקור החיים, והצילו בגבורה את הזכרים שנולדו לבני ישראל ולא מלאו את צו המלך.

בת פרעה גם היא התנהגה בגבורה ולא מלאה אחרי צו אביה ומלכה. שמה לפי המדרש הוא בתיה, שם המראה שלמרות שאביה הביולוגי היה פרעה, אביה המוסרי והרוחני היה אלהים.

יועצי פרעה גם הם בגבורה התנגדו למלך ומשכו את תשומת לבו בשאלה הרטורית "עד מתי יהיה זה לנו למוקש"? והוסיפו במהירות: "שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים"? הם לא אמרו הטרם תדע כי אתה מאבד את מצרים? הם לא היו צריכים להגיד זאת.

פרעה המשיך לצלול בעיוורון והביא על מצרים את מכת החושך שבה "לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו". זה לפי המדרש תמצית החושך: מצב שבו בגלל פחד ובורות, אף אחד איננו רואה את אחיו ואינוו קם מתחתיו.

לגבי בני ישראל ששתו מהכוס עם הדם, הרי לפי חז"ל הם מתו בזמן מכת החושך. איך שרדו המצרים, למרות שלא היו יכולים לזוז שלושה ימים, אפילו כדי לשתות מים? הרי אלו מבני ישראל שנתנו למצרים לשתות מכוסם בזמן מכת הדם, עכשיו, לפי המדרש, לא רק ש"היה אור במושבותם", אלא היה להם אור בכל מקום שהלכו אליו ולכן יכלו עוד פעם להביא למצרים מים חיים ואוכל..

למרות כל הדוגמאות לעיל, ולמרות רגעי האמת של פרעה .."ה' הצדיק… וברכתם גם אותי…" וכו'… הרי הסיום הוא, כפי שאנחנו יודעים, בטביעתם של פרעה וחילו בים סוף.

בעונה זו אני כמעט יכול לראות את אורות חג המולד בבית לחם, אך המסר שלהם של "שלום עלי אדמות, רצון טוב לבני האדם" מוצל על ידי חשכת הפחד המנצח באזורנו ומרתיע רבים המחפשים לקרב את הגשמת המסר של ראית האחים או חצי אחים וכן מונע מאיתנו לקום.

כמו שהיה שיתוף פעולה, ששימר את החיים באזור, בין יוסף ופרעה האמיץ וכמו שיכולנו כיום להביא להסכמי שלום עם מצרים וירדן, הרי מי יתן ויום מבורך אחד נתאחד בדרישה "לשלום עלי אדמות רצון טוב לבני אדם ואור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו מהרה לאורו" …. כן יהי רצון.

שבת שלום

נושאים: וארא, פרשת השבוע
תגיות: