בני ישראל, אותה משפחה מורחבת בת 70 נפשות החיים ברווחה שהכרנו מסיפור יוסף (סוף ספר בראשית) מתרבים ומתעצמים כבר בתחילת פרשתנו, פרשת "ואלה שמות" (ספר שמות פרקים א-ה). על מצרים רובץ "איום דמוגראפי" והמנהיג החזק שם מחליט "לטפל בהם," (אוי, כמה מוכר…) לסדר להם תעסוקה מתאימה, להגביר את פריון העבודה שלהם ולהוריד את הריבוי הטבעי בחצי ע"י הריגת כל בן הילוד. לאחר נסיון אחד שנכשל בעקבות המקרה הראשון בהיסטוריה של סירוב מצפוני (המיילדות העבריות שיפרה ופועה) מצווה פרעה להשליך כל תינוק ממין זכר ליאור, אך גזרה זו חוזרת אליו כבוברנג כאשר בתו מוצאת תינוק צף, מאמצת אותו ומנציחה את האירוע בהענקת שמו: ?ותקרא שמו משה, ותאמר, "כי מן המים משיתהו".

שיפרה, פועה ובת פרעה מצילות נפש, ומשה, איך הוא יתחיל את הקריירה?

(פרק ב: יא) ו?י?ה?י ב??י??מ?ים ה?ה?ם ו?י??ג?ד??ל מש??ה ו?י??צ?א א?ל א?ח?יו ו?י??ר?א ב??ס?ב?ל?ת?ם ו?י??ר?א א?יש? מ?צ?ר?י מ?כ??ה א?יש? ע?ב?ר?י מ?א?ח?יו: ו?י??פ?ן כ??ה ו?כ?ה ו?י??ר?א כ??י א?ין א?יש? ו?י??ך? א?ת ה?מ??צ?ר?י ו?י??ט?מ?נ?הו? ב??חו?ל:

ובכן, גם משה מציל נפש, אך תוך נטילת נפש. ומעניין לגלות מה יש לתורה שבעל פה להוסיף כאן על הפשט:

א. למרות שאצל חז"ל דווקא אחיו אהרון הוא הדמות למופת ביישוב סכסוכים בדרכי שלום (ה?ל??ל או?מ?ר, ה?ו?י מ?ת??ל?מ?יד?יו ש??ל א?ה?ר?ן, או?ה?ב ש??לו?ם ו?רו?ד?ף ש??לו?ם, או?ה?ב א?ת ה?ב??ר?י?ו?ת ו?מ?ק?ר?ב?ן ל?ת?ו?ר?ה, פרקי אבות) גם ממשה התאמצו להרחיק את האלימות. במקרה שלנו, למדו ממה שנאמר בהמשך הסיפור, ?הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי" שמשה הרג באמירה ולא במכה פיזית (פרס יינתן למי שמנחש מה היתה אותה מילה שהמיתה…). כך גם בשני המקרים של הוצאה להורג בתורה (נוקב השם, בספר ויקרא כ?ד; ומקושש העצים בשבת, בספר במדבר ט"ו): למרות שברורה אשמתם ודינם, אין משה מוציאם להורג ללא ציווי מפורש מגבוה (כך מדגיש הרב שאול ברמן יל"א).

ב. במדרש מוצאים אשמות נוספות לאיש המצרי שהרג, מה שמלמד אותנו שלחז"ל לא היה נוח לראות במשה מי שיהרוג אדם שאין עליו דין מוות (מה שמעיד שהכלל "בא להרגך השכם להורגו" לא היה שגור בפיהם) .

אינני יודע אם סברתי היא בגדר הפשט או תיחשב דרש, אך נדמה לי שאפשר לפרש את בריחתו של משה למדיין כמחאה של הטקסט נגד הריגת המצרי, משום הדמיון לגלותו של רוצח בשגגה לעיר מקלט, שאיננו רק מקום בטוח מפני גואל הדם, אלא גם מעין בית סוהר שבו מרצה הרוצח את עונשו עד מות הכהן הגדול (במקרה של משה, עד מות פרעה, שהיה גם דמות פולחנית).

אך לא רק משה נענש פה ? כל עם ישראל ממשיך להיות משועבד עד שמשה יכול לחזור ולהתייצב מול פרעה. וכך ניתן לומר שכפי שחז"ל קבעו ש"כל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא", כך גם במקרה שלנו, החירות שעם ישראל זכאי לו אינו אלא שיעבוד ליצרים ולכוחנות אם הוא מושג ע"י אלימות. משה איננו מצווה לפעול לשחרר את עם ישראל מכל רסן ? צריך לדייק כשמצטטים את הסיסמה "שלח את עמי," שאינו מופיע כך אף לא פעם אחת, אלא "שלח את עמי ויעבדוני" ? לעבודת בורא כל הנשמות.

קוראים נכבדים (אם אתם עדיין אתי!), ובמיוחד לחובבי המוסיקה הקלאסית שביניכם: משה רבנו היה יכול להרשות לעצמו לכתוב בספרו "ו?ה?א?יש? מש??ה ע?נ?ו מ?א?ד מ?כ??ל ה?א?ד?ם א?ש??ר ע?ל פ??נ?י ה?א?ד?מ?ה". לעומת זאת, כותב שורות אלה אינו טוען למידה כלשהי של ענווה, כאשר הוא ממליץ לכם בזאת לעיין גם בדבר התורה שכתב בכיוון קצת שונה, ובוודאי במצב רוח אחר, המופיע בצמוד באנגלית.

נושאים: שמות
תגיות: